ספר זה הוא מקדש לתרבות המימז הישראלית. בספר נחקור את מקורות המימז, נגדיר מה הוא מים ומה הוא מים ישראלי, איך הם משפיעים על חיי היום יום שלנו — ממקפיינים פרסומיים של משרדי ממשלה ועד עמודי מימז איזוטריים.

בנוסף, הספר מכיל ארכיב של מימז ישראליים ומגוירים — שמטרתו להראות לקורא את העושר התרבותי שנמצא במקומות חבויים מהעין הציבורית. מטרת הספר היא לפתוח צוהר לתרבות אינטרנט נישתית שלאט לאט הופכת לקונצנזוס ציבורי.

"הספרייה" הוא ארכיון דיגיטלי ויצירת אמנות אינטראקטיבית שנועדה לדמיין מחדש את הקאנון התרבותי של הדור הדתי-לאומי המודרני.

האתר יוצר ספרייה דיגיטלית, לא-היררכית. הוא מציג "קאנון תרבותי חדש" של 26 ספרים המשלב טקסטים תורניים קלאסיים (כמו "אורות" של הרב קוק) עם פרוזה מודרנית (כמו הארי פוטר או פרסי ג'קסון), פילוסופיה ושירה — מפוזרים יחד על משטח וירטואלי ללא הפרדה, המסמל דור שמאמץ את שני העולמות באופן שווה ("ספרא וסייפא").

עטיפות הספרים עוצבו מחדש כסדרה קוהרנטית.

השוקת היא יותר מסתם דליקטסן — היא חגיגה של מלאכת יד מקומית וסקרנות קולינרית. ממוקמת בפרדס חנה, מרכז אומנותי זה מחבר בין חובבי אוכל לתוצרת איכותית, farm-to-table, עטופה בזהות מותגית שמרגישה אותנטית כמו המרכיבים עצמם.

יצרנו שפה ויזואלית השורשת בגוונים אדמתיים ואיורים בסגנון חיתוך עץ, המשקפים את מורשת גידול הבקר של הבעלים ואת התשוקה לשקיפות. מתוויות הצנצנות ועד פוסטרי הסדנאות — כל אלמנט עיצובי מזמין את הלקוחות להאט, לטעום את ההבדל, ולגלות את הסיפור מאחורי האוכל שלהם.

נבו — גופן עברי חדש שנוצר בהשראת טיפוגרפיה ישראלית משנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20.

הגופן שואב מהאסתטיקה הגרפית של אותה תקופה — תקופה שבה עיצוב ישראלי מצא את קולו הייחודי, בין מודרניזם אירופי לזהות מקומית מתגבשת.

אוסף של איורים, סקיצות ויצירות שנוצרו מתוך סקרנות ואהבה. כאן אני מאפשר לעצמי לשחק, לנסות ולטעות.